מבנים מרכז בע"מ נ' יקותיאלי ואח'

החלטה

כללי

בפני בקשת רשות להגן של המבקשים 1 ו-2, כנגד תביעה כספית על סך 195,998.79 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ועילתה חוב כספי ודרישה לתשלומו, מכח הסכם.

המשיבה, הנה חברה המספקת שירותי בניית יחידות דיור, באמצעות קבלנים מורשים מטעמה, לרוכשים בקיבוץ רמות מנשה. ביום 28.06.2007 חתמו המבקשים 1 ו- 2 על הסכם עם המשיבה, לקבלת שירותי בנייה במגרש 136 בפרוייקט.

טענות הצדדים

המשיבה טוענת כי על פי ההסכם שנחתם, שכרו המבקשים את שירותיה של המשיבה לביצוע עבודות בנייה, באמצעות קבלנים מורשים ולצורך בניית יחידת מגורים הנמצאת בפרוייקט בקיבוץ רמות מנשה. מתווה התשלומים המופיע בהסכם, קובע כי המבקשים ישלמו למשיבה עבור השירותים ועבודות הבנייה, וזאת בהתאם להתקדמות הבנייה ועל פי השלבים והסכומים המופיעים בסעיף 3 לנספח התמורה להסכם.

נטען כי תחילה, שילמו המבקשים את התשלומים כסדרם, אך ביום 08.07.2009, לאחר שהמשיבה סיימה את ביצוע עבודות הטייח, שלחה האחרונה למבקשים הודעה בדבר סיום שלב זה, ודרשה כי יסדירו את חובם בסך של 360,744 ₪. ביום 16.07.2009, שילמו המבקשים סך של 238,678 ₪ בגין גמר שלב טיח הפנים, ושהנו חלק מסך חובם. לטענת המשיבה, במהלך פניותיה ובקשותיה השונות אל המבקשים בעניין הסדרת יתרת החוב, נודע לה כי המבקשים נמצאים בהליך גירושין, ומשכך נתבקשה להתאזר בסבלנות בטענה שיסדירו את חובם בהקדם, משכך, נעתרה המשיבה לבקשתם, אך חלפו חודשים מתשובתם של המבקשים והחוב לא נפרע.

נטען כי המשיבה שלחה מספר מכתבים למבקשים, בהם נדרשו לפרוע את חובם, תחילה, לא השיבו, אך בהמשך, ב"כ המבקשת 1 יצרה קשר עם ב"כ המשיבה, והודיעה לה כי בכוונתה לשלם את החוב והבהירה כי העברת הכספים מתעכבת, לאור סירובו של המבקש 2 לשתף פעולה ולשחרר את הכספים המצויים בחשבון בנק על שמו. המשיבה טוענת כי נתבקשה, לעכב את נקיטת ההליכים כנגד המבקשים וזאת בכדי לאפשר להם לצמצם את נזקיהם, וכן בכדי לאפשר למבקשת 1 לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שיחייב את המבקש 2 להעביר את הכספים משיבה.

המשיבה טוענת כי ביום 22.06.2011, לאחר תקופה שבה החוב לא נפרע, ולאחר חליפת מכתבים ושיחות טלפוניות, נשלח מכתב התראה נוסף אל המבקשים, בו נדרשו לשלם את חובם שעמד אז על סך של 169,620 ₪. המבקשת 1 בחרה להתעלם גם ממכתב התראה זה, ואילו ב"כ המבקש 2 ,שלחה מכתב דרישה לקבלת חומרים ומסמכים, וזאת בכדי לשלוח את התייחסותה לפניית המשיבה.

נטען כי נכון ליום 27.06.2012, עמד חובם של המבקשים על סך של 195,998.79 ₪, כמו כן, נטען כי כתוצאה מאי פרעון החוב, המשיבה איננה יכולה להמשיך ולהעסיק קבלנים, שיסיימו את בניית יחידת הדיור, ומשכך מתעכבת מסירתה. המשיבה טוענת כי נגרמים לה נזקים נוספים וזאת כתוצאה משחיקת ערך המטבע והאמרת מחירי חומרי הגלם.

המבקשים טוענים כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה, תוך ניצול התנאים המקפחים שנקבעו בהסכם. נטען כי המשיבה לא עמדה בסד הזמנים שנקבע בהסכם למסירת היחידה, לרבות אי פיצוי המבקשים כמתחייב. ביום 08.07.2009 הודיעה המשיבה על סיום עבודות הטיח ביחידת המגורים ועל אף שמועד מסירת החזקה של היחידה על פי ההסכם הנו 28.06.2009, וכאשר יחידה זו, נעדרה ריצוף, אינסטלציה, משקופים ודלתות. נטען כי המשיבה לא שילמה למבקשים את הפיצוי המגיע להם, בהתאם להסכם ולנוכח העיכוב, על כן, נמנעו המבקשים מלמכור את היחידה או להשכירה ומשכך נגרמו להם נזקים.

המבקשים טוענים כי המשיבה לא השלימה את שלב השלד, והתנערה מאחריות לנזקים שנגרמו להם. נטען כי היה על המשיבה, לבצע איטום בגג היחידה באמצעות יריעות ביטומניות ותוך בדיקת תפקודם התקינה של המרזבים, אלא שעם תחילת ימות הגשמים ולאחר ששולמה התמורה, נסתבר כי מלאכת האיטום ובדיקת המרזבים לא בוצעה ולא הושלמה כנדרש, ומשכך, לא הושלם שלב השלד, ואף נגרמו ליקויי בנייה רבים, לרבות נזקי רטיבות ואי היקוות מים מגג היחידה.

המבקשים טוענים כי על אף פניותיהם אל המשיבה בעניין הליקויים האמורים, ולאחר שהאחרונה קיבלה את סך התמורה, הפנתה המשיבה אצבע מאשימה אל הקבלנים, תוך התנערות מאחריותה והפנייתם לסעיפי ההסכם המקפחים. נטען כי לא התגבשה הזכות לקבל את סך התמורה בגין עבודות הטיח, זאת מאחר ומלאכת איטום הגג לא באה לסיומה ועל כן לא התגבשה זכאותה של המשיבה לקבל תמורה עבור שלבים המאוחרים לשלבי האיטום. המבקשים טוענים בהקשר זה, כי זכותה של המשיבה לקבלת תמורה עבור כל שלב הותנתה במסגרת ההסכם באישור מהנדס מטעמה, אך אישורים אלו לא ניתנו למבקשים. נטען כי המשיבה ביצעה את עבודות הטיח מבלי לתקן את הליקויים קודם לכך, ותוך גרימת נזק לקירות ולטיח. למרות האמור, שילמו המבקשים את מרבית הכספים בגין שלב זה תוך שהם מבקשים ומפצירים במשיבה לקיים את התחייבויותיה.

המבקשים טוענים כי ביקשו מהמשיבה לבצע שינויים בכלים הסניטריים, בריצוף ובמערכת החשמל ביחידה ולצורך כך אף הזמינו כלים סניטריים משודרגים. נטען כי הן עלות הכלים והן עלות חיווט החשמל שולמו, וזאת בטרם החלה המשיבה לבצע עבודות אלו. למרות האמור, נטען כי המשיבה בחרה שלא לעשות שימוש בכלים הסניטריים ואף לא שינתה את החיווט החשמלי. המבקשים טוענים כי המשיבה עשתה שימוש בכלים ביחידות אחרות שנבנו בפרוייקט, וכתוצאה מהתנהלותה של המשיבה, נגרמו למבקשים נזקים המסתכמים בסך של 49,974 ₪ בהקשר זה.

נטען כי המשיבה גילתה דעתה שאין בכוונתה לקיים את ההסכם, גם לו המבקשים ישלמו את סך החוב הנטען. המבקשים טוענים כי עומדת להם זכות קיזוז, בשל אי עמידה בסד הזמנים למסירת החזקה ביחידה, ובגין רכישת הכלים בניגוד למוסכם בהסכם וגזילתם על ידי המשיבה. נטען כי סעיף 16 ה' להסכם, המורה על ויתור טענות קיזוז, הנו אחד מהתנאים הרבים המקפחים בהסכם שיש לבטלם. המבקשים טוענים כי עם תיקון ההפרות, פיצויים ועמידה בהתחייבות החברה בהתאם להסכם, ייאותו לשלם את יתרת סך התמורה המגיעה למשיבה.

בסיכומיהם, חזרו המבקשים על הטענות שהעלו במסגרת בקשת הרשות להגן, ואילו המשיבה, טענה כי התצהיר שהוגש מטעם המבקשים, אינו מגלה הגנה לכאורה, וכי המבקשת 1 לא הגישה תצהיר מטעמה וכאשר התצהיר שהוגש, אינו עומד בדרישות הפירוט בהתאם לשלב הדיוני. לעניין הטענה בדבר חוזה מקפח, נטען כי לאור השינויים הרבים שהוכנסו להסכם, 27 במספר, אין טענה זו יכולה לעמוד. לטענת המשיבה, הטענה בדבר אי מסירת החזקה במועד הנה מופרכת, לאור אי ביצוע התשלומים וכאשר במסגרת ההסכם, נקבע כי ביצוע כל שלב מותנה בתשלום ואף לא הוצג כל מסמך בעניין המראה שנעשתה פנייה של המבקשים למשיבה בעניין. לעניין הליקויים, לא הוצגה חוות דעת מומחה ואף לא היתה כל פנייה מוקדמת למשיבה בעניין. נטען כי סכום החוב ועצם קיומו אינם מוכחשים, וכי הכסף נמצא בשליטתו של המבקש 2 וכאשר הסיבה לאי כיסוי החוב נובעת מסכסוכים אישיים הקיימים בין המבקשים, ולאור הליכי הגירושין בין השניים.

בסיכומי התשובה מטעם המבקשים, נטען כי מאחר והמבקש 2 הנו זה שהיה מעורב בכלל ההתנהלות מול המשיבה, ומאחר והאירועים היו בידיעתו האישית, נמצא לנכון כי הוא ימסור תצהיר בעניין ואין מקום למסירת תצהיר גם מטעם המבקשת 1. באשר לאי התכחשות לחוב, נטען כי המשיבה מנועה מלהעלות טענות חדשות במסגרת הסיכומים, טענות שלא הועלו במסגרת כתב התביעה. המשיבה מודה כי ביום 08.07.2009, הסתיימו רק עבודות הטיח ומהמסמך שנמסר, נעדרת חתימת מהנדס המשיבה כנדרש על פי ההסכם, וכי המשיבה לא מכחישה שלא שילמה למבקשים את הפיצוי המוסכם וחרף האיחור האמור. נטען כי הנזקים לגג היחידה הוכחו באמצעות התמונות שצורפו ואף צורפו קבלות בגין רכישת הכלים הסניטריים ועריכת שינויי חיווט החשמל.

דיון והכרעה

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א.גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 310). בשורה של פסקי דין נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן (ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי, (פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה לאחרונה על ידי כב' השופט, דנציגר, בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (פורסם בנבו).

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לקבל את הבקשה, בכפוף להפקדת ערבון, בסך 60,000₪.